מיהו שיכור

החוק אינו מותיר מקום לספקות וקובע באופן ברור מי הוא שיכור על פי חוק.

סעיף 64ב לפקודת התעבורה קובע מיהו לעניין זה שיכור. על פי הסעיף, הנוהג ברכב או מי שממונה על רכב יחשב שיכור באחד המצבים הבאים :

• מי ששותה משקה אלכוהולי בזמן שהוא נוהג או בזמן שהוא ממונה על רכב.
• מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
• מי שבגופו מצוי אלכוהול מעל המידה שנקבעה בחוק כאסורה ( מעל 50 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם או 240 מק"ג בבדיקת נשיפה).
• נהג המשתייך לאחת ה"אוכלוסיות המיוחדות", הקבוצות המפורטות להלן, שבדמו מעל 10 מיליגרם אלכוהול לכל 100 מיליליטר דם או 50 מק"ג בבדיקת נשיפה :

– נהג חדש

– נהג צעיר שטרם מלאו לו 24 שנים (גם אם סיים את תקופת הנהג החדש)

– נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי

  רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם.

– נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי.

סעיף 64ד מוסיף לקביעה מיהו שיכור גם את מי שבהיותו נהג או ממונה על רכב, סירב לדרישת שוטר לבצע בדיקה לגילוי שכרות (גם אם אינו שיכור מעצם הסירוב נקבע כי הנו שיכור).

ככלל. רק מי שנכלל בגדר לפחות אחד מחמשת המצבים העובדתיים המפורטים לעיל יחשב שיכור על פי חוק.

נציין גם כי ממונה על רכב הנו מורה לנהיגה בזמן שיושב ליד תלמיד או מלווה של נהג חדש החייב במלווה. ומכאן כי אחד משני אלה שיבצע את התפקיד כאשר הוא שיכור (לפי לפחות אחד הפרמטרים המנויים לעיל), ייחשב נוהג בשכרות !

ישנם מספר סייגים ודגשים למשל :

על פי קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים בשל חשש לסטיית הבדיקה בינשוף מתבצעת האכיפה בינשוף החל מרף של 290 מק"ג בלבד (בדיקת הדם מדויקת ותיאכף כלשונה בחוק מרמה של 50 מ"ג ל 100 מ"ל).

הסייג שבחוק המחריג את כל מי שנבדק והוכח כי הנו מתחת לרף הקבוע (משמעות הסייג הוא כי מי שנבדק ונמצא ברמה של 230 מק"ג, יש בידו "הוכחה" כי נמצא ברף המותר ואינו שיכור).

על מנת שמי שסירב לבדיקה ייחשב שיכור, על התביעה להוכיח כי השוטר עמד בכל חובות הדרישה כדין, כולל דרישת בדיקה והסבר על משמעות הסירוב (ובין היתר שהמסרב הבין כי אם יסרב ייחשב שיכור). שופטים רבים אינם מסתפקים בסימן הv  שסימן השוטר בטופס ומבקשים ראיה לוודא כי השוטר ווידא שהנהג הבין.

בניגוד לבדיקת שכרות אותה רשאי שוטר לדרוש מכל נהג ללא שום סיבה או חשד, אך ורק משום היותו נהג (ונציין כאן כי ההחלטה האם לערוך בדיקת נשיפה בינשוף או בדיקת דם בבית חולים הנה החלטה בלעדית של השוטר), את בדיקת השתן לסמים רשאי השוטר לדרוש רק אם ישנו חשד ברמה מסוימת או אם הנהג היה מעורב בתאונה (או כמובן בהסכמת הנהג). נהג שיסרב לבדיקת סמים שנדרשה ללא הסמכה כאמור בחוק, פעל כחוק ולא ייחשב שיכור.

עד כאן שיכור. אנשים רבים אינם יודעים כי בניגוד לשפת היום יום, בה אין הבדל גדול לכאורה בין "שיכור" לבין מי שנמצא "תחת השפעת משקה משכר" (שהרי בשפת היומיום מקובל לחשוב כי מדובר על שני ביטויים נרדפים בעלי אותה משמעות בדיוק), על פי ההגדרות שבחוק, שונה מי שנוהג "בשכרות" מזה שנוהג "תחת השפעה" באופן מהותי ומשמעותי. 

מי נוהג "תחת השפעת משקה משכר"

ניתן לומר כי לאחר שהוגדר בחוק בדיוק מיהו "שיכור", נהג ש"נוהג תחת השפעה" הנו כל מי שישנו חשד כי הנו נוהג בשכרות, אך לא ניתן להוכיח זאת ברמה הנדרשת לפי החוק על מנת להרשיעו בנהיגה בשכרות ושכאמור, בתנאי, שלא נמדד במכשיר המדידה ויצא מתחת לרף האסור (290 מק"ג).

בפועל, מואשם בסעיף זה כל מי שבידי המשטרה ראיות לכאורה כי נהג תחת השפעת משקאות משכרים, אך אין בידי המשטרה ראיה מדעית (בדיקת ינשוף או בדיקת דם), שתשכנע את השופט מעל לספק סביר כי הנאשם נהג שיכור על פי הגדרת ה"שיכור" שבחוק (לעיל').

בניגוד לעבירת הנהיגה בשכרות לצדה קבוע בחוק עונש פסילת מינימום של שנתיים בפועל, לצד עבירת הנהיגה תחת השפעה קבוע עונש מינימום של שלושה חדשי פסילה בפועל בלבד.

בפרקטיקה, עושים הצדדים שימוש בסעיף נהיגה תחת השפעה, בכל מקום בו לא עולה בידי התביעה להוכיח כנדרש סעיף מהחלופות שהוזכרו לעיל, של נהיגה בשכרות, למשל, כשל בפעולת השוטרים שעלול ליצור ספק בעיני השופט לעניין היותו של הנהג במצב שכרות מחד, אך מאידך, אין מדובר בכשל משמעותי מספיק שדי בו לדכות את הנאשם לחלוטין.

יש פעמים שנפנה לתביעה ונציג כשלים בתיק, כשלים שלדעתנו שומטים את הקרקע מתחת כתב האישום בעבירת שכרות, למשל בעיית זמנים גבולית, העדר מזכר מאחד השוטרים שהיו בזירה, הקלטת וידאו שהקליט הנאשם בשטח וסותרת את האמור בדו"ח של אחד השוטרים וכיוב'. פעמים רבות לא יהיה די בפגמים אלו להבטיח זיכוי למשל, כאשר מנגד בדיקת מאפיינים בה כשל הנאשם לחלוטין על כל שלביה, במקרים מסוג זה נגיע פעמים רבות להסכמות עם התביעה, כאשר כל צד מחשב סיכוניו, ונסכים על תיקון כתב אישום משכרות לסעיף של נהיגה תחת השפעה. בסעיף המתוקן, יהיה תחום הפסילה בדר"כ בין שלושת חדשי המינימום ועד כשנה, תלוי בעצמת הראיות והכשלים.